הכרעת דין בתיק ת"פ 24608-08-12 - פסקדין

1.         העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום הינה סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין.

ביום 19.8.2012 היה הנאשם בגוש עציון. בכתב האישום נטען, כי בשעה 16:20 הנאשם ושניים נוספים, שזהותם אינה ידועה, היו בחורשה מעל כביש 367, בין כיכר כפר עציון לאלון שבות, וכי השלושה זרקו מספר אבנים לעבר רכב מסוג פסאט בו נסעו איברהים סעד, איברהים עטאללה, שני בניהם הקטינים וכן נדאל עטאללה. האבנים פגעו במכונית וגרמו לנזקי פח והנהג נאלץ לסטות שמאלה לנתיב הנגדי.

2.         בתשובה לכתב האישום כפר הנאשם בהשתתפות באירוע ובזריקת אבנים, אך אישר כי טייל לבד במקום הקרוי "עין מסלע" ובדרכו חזרה נעצר על-ידי חיילים. לדבריו, היה באקראי, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

3.         בבית המשפט העידו שלושה מנוסעי המכונית, שני חיילים שלכדו את הנאשם בחורשה, ארבעה שוטרים וכן הנאשם. כמו כן הוגשה שורה של מוצגים.

למעשה, אין מחלוקת כי נזרקו אבנים על רכבם של המתלוננים, נוסעי הרכב, וכי נגרמו לרכב נזקי פח קלים. המחלוקת המהותית נסובה על זיהוי, האם זוהה הנאשם כמי שזרק האבנים והאם זיהוי זה מעבר לספק סביר.

4.         הכביש בו נסעו המתלוננים הוא דו-מסלולי ועובר ליד גבעה מיוערת. המקום ממנו נזרקו האבנים לעבר הרכב הוא כ-2.5 מ' מעל הכביש ובו עצים גבוהים ושיחים, אדם העומד על שפת הסלע המוגבה יכול להיראות לעוברי הדרך. המתלוננים נסעו ביום האירוע אחר-הצהריים, בשעה 16:20 לערך, בנתיב הקרוב לחורש, ברכב נהג נדאל עטאללה, לידו ישב בן דודו אברהים עטאללה, מאחור בצד ימין ישב אברהים סעד ולידו שני ילדים. לרכב היה מספר זיהוי של הרשות הפלסטינית. אין חולק כי מהירות הנסיעה של הרכב הייתה כ-70 קמ"ש. אל הרכב נזרקו מספר אבנים שפגעו במכסה המנוע, בכנף ובדלת, חלק מהאבנים נותר על הכביש ונראה בצילומים של ההובלה וההצבעה שנעשתה עם המתלוננים.

5.         רכב המתלוננים שנפגע מהאבנים המשיך בנסיעה במורד הגבעה ולאחר שעבר כברת דרך קצרה ביצע פניית פרסה, חזר לכוון הגבעה והמשיך קצת הלאה למקום בו ניתן להיכנס לגבעה עם רכב. במקום עמד רכב בו ישבו שני חוקרי משטרה שהגיעו למקום לצורך אחר (לחקור זריקת בקת"ב שלושה ימים קודם). אחד מהחוקרים ברכב היה יורם אפרתי, לו דווחו המתלוננים על זריקת אבנים, אולם אפרתי לא נענה לדרישתם להיכנס עמם לחורשה, משום שחשש, כך לדבריו, מקיומה של מלכודת, אולם מיד דווח על המקרה למוקד. הדיווח בא גם מפיהם של המתלוננים, וזאת בשעה 16:24 (ראה נ/6, נ/7). כוחות צבא הוזעקו למקום, הגיע ג'יפ ובו מ"פ המילואים אורן לויטה ואיש המילואים תומר בר-יוחאי. המתלוננים לא הסתפקו בתשובתו הפושרת של אפרתי ונסעו בעצמם לתוך החורש על-מנת לנסות ולאתר את זורקי האבנים. השטח וסביבתו מוכרים למתלוננים, שכן הם גרים בכפר סמוך ובעצמם עובדים במועצה האזורית.

עדויות הזיהוי

6.         נהג הרכב נידאל חאדר עטאללה העיד כי אברהים שישב לידו קרא תוך נסיעה להיזהר כי זורקים אבנים, וכי ראה אבנים אך לא ראה את המיידים עצמם.

אברהים עטאללה העיד כי ידע שמאותה גבעה זרקו כמה ימים קודם לכן בקבוק תבערה, לכן תוך כדי נסיעה התבונן לעבר הגבעה ושם " יש בחור ועם ילדים מתכופפים אחריו בין העצים... עם הפנים עם כל הגוף שלהם עם אבנים בידיים, ישר אמרתי לאח שלי תברח שמאלה יש ילד עם אבנים שלא יזרוק עלינו. פתאום הוא זורק" (עמ' 17 שורות 1-3). אחר-כך הוסיף כי החברים של זורק האבנים התכופפו לכן לא ראה את פניהם, אך הם היו מסביבו, לידו (עמ' 19). כמו כן אמר, כי ראה את זורק האבנים עין מול עין ממרחק 15-17 מ'. עוד הוסיף, כי זורק האבנים היה נמוך, לבש חולצה אפורה, היו לו ציציות וזקן שחור (עמ' 20; עמ' 40). עוד העיד, כי לאחר הדיווח למשטרה, הגיעו אנשים שונים ובהם קצין הביטחון האזורי פינצ'י, כולם עמדו ושוחחו בפתח החורש, ואז הגיעו מבין העצים החיילים עם בחור והוא הוא הזורק, הנאשם (עמ' 22). בחקירה נגדית הוסיף העד, כי הוא משוכנע שהיו שלושה על הגבעה, וכי זה שזרק האבנים נראה בן 16-15. העד היה משוכנע כי הנאשם הוא זורק האבנים וכי יוכל לזהותו מבין אלף אחרים.

העד אברהים סעד, שישב מאחורי אברהים בצד ימין של הרכב, העיד כי ראה שתי אבנים נזרקות אל הרכב, צעק לנהג נידאל שיזהר וכי הזורקים היו שני בחורים שלא הצליח לראות את פרצופם (עמ' 57). עוד הוסיף, כי נידאל, הנהג, שבר שמאלה, אחר-כך עצר, כשהסתכל אחורה ראה מישהו זורק אבן ואז הם ברחו ועשו פרסה (עמ' 58). מהמשך עדותו עולה, כי בנוסף לשני האחרים, היה גם הנאשם (עמ' 58) והשלושה היו ביחד וכי ראה אותם במרחק 15 מ' בערך. פרטי הזיהוי שמסר היו חולצה אפורה, " מכנסיים אפור גם. יש לו כיסים" (עמ' 59 שורה 31) וכן פאות וזקן וציציות לבנות. העד הוסיף ואמר, כי כאשר הובא הנאשם על-ידי החיילים, הצביע עליו מיד ואמר שזה הוא לפי החולצה והבגדים שלו (עמ' 63; עמ' 73).

מ"פ המילואים אורן לויטה העיד כי התקבל דיווח על זריקת אבנים, הוא הגיע למקום תוך דקות ספורות (8-5), זיהה אבנים על הכביש והחייל תומר בר-יוחאי זיהה תנועה חשודה בחורש מעל, לכן השניים רצו למעלה בין העצים והשיחים ומצאו שם את הנאשם, שנראה מיוזע, לחוץ, שאלו אותו למעשיו והגיב שהוא מטייל באזור וסתם נמצא שם וכי אינו מודע כלל לזריקת אבנים. לויטה הסתכל על ידיו וראה סימנים למשהו שזרק, חצץ כזה מאותו סוג שנזרק לכביש, לכן הבין שיש קשר, ביקש מהנאשם להתלוות אליו, הוא לא התנגד. כאשר יצאו מהחורש הפלסטינאים המתלוננים התחילו לצעוק "זה הנאשם". בהגינותו אישר העד כי השוטרים העירו לו אחר-כך כי הצורה שהביא את החשוד, הנאשם, לאזור בו היו המתלוננים פגמה בזיהוי (ראה עמ' 108-100).

תומר בר-יוחאי העיד כי כאשר עלה על הגבעה ראה את הנאשם מתכופף בין השיחים, דיברו איתו, סיפר שהוא ממבשרת ציון, מטייל וכי אורן הסתכל על ידיו, אך תומר עצמו לא ראה את ידיו של הנאשם.

חוקר המשטרה עוז ויטורי אמר בעדותו, כי החשוד, הנאשם, הובא אליו לחקירה, הוא הסתכל על ידיו ואכן היה שם אבק וחול. בשלב מסוים הנאשם קילל את השוטרים ואמר: " טיילתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון חבל שהערבי לא קיבל את האבן ומת" (עמ' 141-140). ויטורי רשם כי החשוד, הנאשם, לבוש חולצה אפורה, מכנסי דגמ"ח, יש לו כיפה אפורה (עמ' 142). יש לציין כבר כאן, כי המאפיין מכנסי דגמ"ח הוא כיסים בולטים לאורך המכנס.

חוקר המשטרה יורם אפרתי העיד כי ביום האירוע אחר הצהריים, עוד לפני הגיעו לגבעה (ממנה נזרקו האבנים והבקת"ב), ראה את הנאשם בכניסה לישוב בת-עין ושאל אותו על מיקום "גזלן" (מוכר משקאות קלים וארטיק), לאחר מספר דקות ראהו שוב ובחלוף זמן מה נוסף, ראה אותו שוב באזור אחר של אותה גבעה בשטח המכונה "ארץ האיילים". הפגישות היו באקראי ובכולן הנאשם היה לבדו (ת/16, ת/19, פרוטוקול עמ' 153-150).

7.         גרסת הנאשם הינה כי ביום האירוע היה בישיבה למשך זמן קצר ואז החליט לצאת לטיול בטרמפים בגוש עציון, הלך למעיינות באזור הישוב בת-עין, טבל, עלה למעין נוסף בשם "עין מסלע". בדרכו שמע צעקות של פלסטינים לכן סטה מהשביל לכוון העצים ובחלוף זמן קצר הגיע רכב צה"לי, החיילים עלו למעלה, התחילו לשאול שאלות, בדקו את ידיו, ליוו אותו למרחק כמה עשרות מטרים ואז זעקו הפלסטינים שהיו במקום כי הוא הוא זורק האבנים ולכן הועבר לחקירה.

הנאשם הכחיש קשר לזריקת אבנים ואמר שאם היה לו אבק או דבר מה על היד, הרי זה בגלל שטייל, נגע באבנים, במעיינות ובעת הטבילה ולמעשה נתפס כי היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון (עמ' 163-160). הנאשם טייל ללא ציוד וללא שתיה ואכן היה מזיע כאשר אותר בשטח בשל חום הקיץ הכבד (עמ' 166).

כללי הזיהוי

8.         א.         פסיקת בתי המשפט פיתחה שורה של כללים בנושא זיהוי חשודים בביצוע עבירות: הראשון, אמת מידה סובייקטיבית, קרי, הביטחון, הכנות והאמון של העד המזהה. השני, מבחן אובייקטיבי, קרי, המהירות, המידיות, הכרות, העדר השפעות חיצוניות או זרות, מידת תשומת הלב שהקדיש או יכל להקדיש העד המזהה והדיוק בתיאור החשוד ( ע"פ 6890/04 בלאוסוב נ' מדינת ישראל. לאלה יש להוסיף מבחני עזר: הנסיבות, קרי, זמן הצפייה בחשוד, מרחק, כושרו של העד לזהות.